"האומץ לגדול"
לשחרר את התקיעות:
לתת לכוח הפנימי שכבר יש בך — פשוט להוביל אותך קדימה!
שלום לך עצמאית יקרה,
את עושה המון בשביל העסק שלך, ובכל זאת העסק לא זז כמו שאת רוצה?
למדת לא מעט, השקעת כל-כך הרבה, הלכת לקורסים, לתוכניות, לליוויים, את יודעת מה צריך לעשות, את אפילו עושה!
אבל איכשהו... את עדיין לא שם, עדיין לא במקום שחלמת עליו כשהקמת את העסק.
ואת לא מבינה למה.
אחרות מתקדמות, אולי אפילו כאלה שהתחילו אחרייך, או כאלה שלדעתך פחות מקצועיות ממך — והן שם.
ואת עדיין פה, באותו מקום, עם אותם האתגרים, עם אותה תחושה שמשהו תקוע…
אולי את אומרת לעצמך שאת צריכה להתאמץ יותר, או ללמוד עוד משהו, או למצוא את השיטה הנכונה, את הנוסחה המדויקת, את ׳הסוד׳…
או פשוט להיות יותר ממושמעת, יותר עקבית, יותר... משהו.
את מנסה, שוב, ושוב. וקצת מתעייפת…
אם הזדהת עם התיאור שכתבתי פה — המדריך הזה נכתב במיוחד בשבילך.
ולפני שנצלול לעומק — אני רוצה לגלות לך את הנחת היסוד הראשונה שלנו להיום, וחשוב שתשימי אליה לב:
את לא צריכה להתאמץ יותר!
את לא צריכה עוד קורס, עוד שיטה, או עוד כלי.
את לא צריכה לתקן את עצמך, וגם לא להוסיף שום דבר!
כי הבעיה? היא לא מה שאת חושבת.
ואם תמשיכי לחפש את הפתרון באותו מקום שחיפשת עד היום — תמשיכי לקבל את אותן התוצאות. לא משנה כמה תשקיעי, כמה תלמדי, או כמה תנסי.
במדריך הזה אנחנו הולכות לראות יחד — למה באמת את תקועה בעסק, ולמה כל מה שניסית עד היום לא עבד עד הסוף.
יודעת מה נגלה? שהתשובה... כבר נמצאת בתוכך!
לא כאיזה סיסמה יפה, או אמונה חיובית.
אלא כעובדה, כמציאות, כמשהו שאפשר לגעת בו ולהשתמש בו — ובמדריך הזה אנחנו נראה יחד, צעד אחר צעד איך לעשות את זה.
יש בך כוח שיודע בדיוק מה לעשות, שרוצה להתקדם, ושכל היכולות נמצאות בו!
אבל… הוא לא מצליח לצאת החוצה.
לא בגללך! לא בגלל שאת לא מספיק טובה, ולא בגלל שחסר לך משהו (להזכירך: את מעולה! ויש בך הכל!).
אלא בגלל סיבה אחרת לגמרי, סיבה שברגע שתביני אותה — הכל ייראה אחרת.
אז אם את מוכנה לראות את התמונה המלאה, אם את מוכנה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח, ואם את מוכנה לגלות שהדרך קדימה הרבה יותר פשוטה ממה שחשבת —
בואי נתחיל.
אז, למה באמת כל מה שניסית עד היום לא עבד?
בואי נעשה רגע חשבון נפש קטן.
כמה קורסים עשית? כמה תוכניות? כמה ליוויים, סדנאות, הרצאות?
למדת שיווק, למדת מכירות, עשית מיתוג, למדת על בניית משפכים, על ניהול זמן, ועל תמחור.
ואולי… עשית גם עבודה פנימית. דיברת על חסמים, זיהית דפוסים, ועבדת על אמונות מגבילות. אולי אפילו הלכת גם לאימון אישי או לטיפול.
ואת לא עצלנית, ממש לא. את משקיעה, ואת רוצה באמת להצליח!
אז למה זה לא עבד?
התשובה פשוטה מאוד: הבעיה היא שכל הזמן הזה — טיפלת בסימפטומים, ולא בשורש.
נגיד שיש לך כאב ראש — אז את לוקחת משכך כאבים והכאב עובר, אבל למחרת הוא חוזר, אז את לוקחת שוב, והוא שוב עובר, אבל… הוא שוב חוזר.
את יכולה להמשיך לקחת משככי כאבים עד אינסוף, ואת יכולה גם לנסות משככים אחרים, חזקים יותר, יקרים יותר, משוכללים יותר.
אבל אם הכאב ראש נגרם מבעיית ראייה — שום משכך לא יפתור את זה. הוא רק ירדים את הכאב לרגע, והכאב יחזור, שוב ושוב ושוב.
עד שמישהו יגיד לך: "תבדקי את העיניים"
אותו דבר קורה לנו בעסק:
- את רואה שאת לא מצליחה לשווק — אז את לומדת שיווק.
- את רואה שאת לא סוגרת עסקאות — אז את לומדת מכירות.
- את מרגישה שאת חסומה — אז את עובדת על החסמים.
וזה הגיוני, זה מה שנראה כמו הבעיה.
אבל מה אם כל אלה הם רק כאב הראש? מה אם השורש נמצא במקום אחר לגמרי?
לא משנה אם את יודעת בדיוק מה החסמים שלך — או שאין לך מושג למה את תקועה.
לא משנה אם את חושבת שהבעיה היא בך — או שאת בטוחה שהיא בשוק, בתחרות, או במצב.
לא משנה אם ניסית לעבוד על עצמך — או שמעולם לא נגעת בזה.
כל עוד את מנסה לפתור את מה שנראה לך כבעיה — את מפספסת את מה שבאמת קורה מתחת לפני השטח.
את מטפלת בענפים במקום בשורש, ולכן זה חוזר, שוב ושוב, ובצורות שונות.
פעם את תקועה בשיווק, פעם במכירות, פעם עם לקוחות, פעם עם כסף, פעם עם ניהול זמן, פעם במוטיבציה, פעם בבהירות מה לעשות בעסק…
כל פעם משהו אחר, אבל בעומק? זה אותו דבר בדיוק.
ואת כבר עייפה מלנסות.
ואז אומרת לעצמך: "עוד פעם? עוד קורס? עוד תוכנית? עוד עבודה על עצמי?"
זה מתסכל ומתיש, אני מבינה אותך כי גם אני הייתי שם.
עד עכשיו ניסית לעבוד קשה, להוכיח את עצמך, לדחוף את עצמך, לשנות את עצמך — וזה מתיש!
אז אני רוצה להגיד לך — מה אנחנו הולכות לעשות במדריך הזה?
לא עוד מאבק עם עצמך! לא עוד מלחמה, או התאמצות, די!
אנחנו הולכות לעשות פה משהו אחר לגמרי — משהו שדווקא עובד הפוך מכל מה שאת רגילה לעשות, והדבר הזה יגלה לך את הפתרון האמיתי מהשורש!
מוכנה? בואי נמשיך.
יש בך נשמה אלוקית, חלק אלוק ממעל
ויש בה את כל מה שאת צריכה.
נשמה
יש בך נשמה!
תחשבי על זה רגע. בתוכך — יש נשמה רוחנית!
נשמה אלוקית, חלק אלוק ממעל! חלק מהקב״ה ממש — שנמצא בתוכך!
כמה מרגש לחשוב על זה שבורא עולם נפח בנו נשמת חיים — חלק ממנו ממש!
והנשמה הזו? היא לא ריקה, היא לא חלשה, והיא לא מחכה שמישהו יגיד לה מה לעשות.
היא יודעת. היא יודעת הכל.
כן, היא יודעת מה את צריכה לעשות בעסק שלך, היא יודעת מה הצעד הבא, היא יודעת מה מתאים לך ומה לא, היא יודעת את התשובות לכל השאלות שמסתובבות לך בראש.
היא חלק אלוק ממעל!
האמת? הנשמה שלך לא רק יודעת, היא גם רוצה!
הרצונות שלך? השאיפות שלך? החלומות שלך על העסק?
הם לא באים מהאגו, הם לא "יצר הרע" או "גאווה". הם באים ממנה — מהנשמה שלך.
אנחנו נבין את זה טוב יותר בהמשך המדריך — אבל כבר עכשיו אני רוצה שנשים את זה על השולחן:
הנשמה שלך (כן, היא, דווקא היא) רוצה להתקדם, היא רוצה לפרוח, והיא רוצה למלא את התפקיד שהיא קיבלה (כן, בעסק!).
הנשמה שלך ירדה לעולם עם תפקיד, עם שליחות, עם משהו שרק היא יכולה לעשות. והעסק שלך? הוא חלק מהתפקיד הזה!
ויש בה גם את כל הכוחות להצליח לעשות כל דבר שאת רוצה.
יש בה כוח אלוקי, כח בלתי מוגבל, כוח שיכול להזיז הרים, כוח שלא נגמר, לא מתעייף, לא מתפוגג.
את מבינה כמה זה מיוחד?
יש בך — עכשיו, ברגע הזה — את כל מה שאת צריכה.
את התשובות, את הרצון, את היכולת, את הכוח.
הכל כבר בתוכך — את לא צריכה להוסיף שום דבר!
עכשיו, את בטח שואלת את עצמך:
"אם יש בי את כל זה... למה אני לא מרגישה את זה?", "למה אני עדיין תקועה?", "למה הכוח הזה לא עוזר לי?"
זו בדיוק השאלה הנכונה — ואת התשובה עליה אנחנו הולכות להבין בשורות הבאות במדריך.
"יש בי נשמה אלוקית עם כוח אינסופי,
אז למה אני עדיין תקועה?"
למה אני עדיין מרגישה לבד עם השאלות? מדוע עדיין אין לי את הבהירות? איך זה שהכוח הזה לא דוחף אותי קדימה?
התשובה פשוטה, כל כך פשוטה שקל לפספס אותה.
הסיבה שאין לי גישה לנשמה האלוקית שלי — היא בגלל ש… אין לה מקום להתבטא בו.
תראי, כל דבר בעולם — בשביל להתקיים — צריך מקום.
"אין לך אדם שאין לו מקום" — לכל אדם יש מקום, ולכל חפץ פיזי יש מקום — כוס על שולחן צריכה מקום על השולחן.
וכן, גם לדברים פנימיים יש מקום — מחשבה בראש צריכה מקום בראש, אחרת היא לא יכולה להתקיים.
בלי מקום — אין קיום. זה חוק פשוט וברור.
והנשמה שלך? היא קיימת, היא חיה, היא מלאת כוח, תשובות ורצון.
אבל היא צריכה מקום בתוכך בשביל להתגלות — מקום שבו היא יכולה לבא לידי ביטוי, מקום שבו היא יכולה להישמע, מקום שבו היא יכולה להוביל ולהשפיע.
ואם אין מקום כזה? היא נשארת בפנים. חבויה ומכוסה, ולא מצליחה להופיע במיטבה.
זו כל הבעיה.
לא שחסר לך משהו, לא שאת צריכה להוסיף, ובטח לא שאת צריכה להשתנות. יש לך הכל — בתוכך, עמוק בפנים.
פשוט — אין מקום. הנשמה לא מקבלת את המקום שהיא זקוקה כדי להופיע במלואה.
מה יוצר את חוסר המקום הזה? מה מכסה את הנשמה ולא נותן לה להתגלות?
על זה נדבר בהמשך, נצלול לעומק ונבין בדיוק מה קורה שם בפנים.
אבל קודם, אני רוצה שתראי את התמונה הגדולה:
יש שני מגרשי משחק — שאנחנו יכולות לפעול בהם — בשביל להגיע לאן שאנחנו רוצות.
המגרש החיצוני
שם רוב האנשים מנסים להצליח. ללמוד עוד, לעשות עוד, להתאמץ עוד, להילחם עם המציאות, עם השוק, עם הזמן, עם עצמם. וזה עובד, קצת, לפעמים, עם הרבה מאוד מאמץ, עם תחושה תמידית של דחיפה ושל מאבק.
המגרש הפנימי
שם הכל אחרת, שם לא צריך להילחם ולא צריך להיות בתחרות עם אף אחד. כי כשיש מקום לנשמה — היא עושה את העבודה — בדרך היחידה שלה, ועם הכלים המדויקים שקיבלה.
היא יודעת לאן ללכת, היא רוצה ללכת לשם, ויש לה את כל הכוחות להגיע. את רק צריכה להכין לה את הדרך.
מי שמבינה את זה — מי שמשחקת במגרש הפנימי — היא זו שמתקדמת ברוגע.
לא כי היא יותר חכמה, יותר מוכשרת, או כי יש לה יותר מזל — פשוט כי היא הבינה איפה המשחק האמיתי מתנהל.
ועכשיו גם את יכולה להבין.
בשלבים הבאים במדריך אנחנו נצלול פנימה. נבין מה בדיוק חוסם את המקום של הנשמה, נבין למה זה קורה, ואיך בדיוק מכינים לנשמה מקום להופיע.
תראי תוך כדי הקריאה — עוד לפני שתעשי משהו — שרק מקריאת המדריך, את כבר תתחילי לראות את עצמך באור אחר. תתחילי להבין למה דברים מסוימים קשים לך, למה את מגיבה ככה ולא אחרת, ומה באמת תוקע אותך.
הפאזל יתחיל להתחבר.
אז בואי נמשיך.
אבל, לפני שנצלול עוד יותר לעומק, אני רוצה לעצור רגע.
כי אולי את שואלת את עצמך - מי היא בכלל האשה הזו שאומרת לי את כל הדברים האלה?
אז הנה, קצת עליי - ונחזור למסע שלנו.
נעים להכיר,
אני דבורה קיסטר.
מאמנת מנטלית עסקית כבר 15 שנה. מלווה עצמאיות ובעלות עסקים להתפתחות פנימית.
ואני רוצה לספר לך למה הגעתי לעשות את מה שאני עושה.
אני אמא למשפחת בוטיק, יש לי שלושה ילדים ב"ה. כל אחד ואחת מהם הוא מתנת חינם מהקב"ה — שאני מודה עליה מידי יום.
אבל לפני שנים, הרגשתי אחרת.
זה לא היה פשוט לחיות במקום שבו המסלול שלך — שונה מהמסלול של כולם סביבך,
שבו מה שקיבלת – נראה 'פחות' ממה שאחרות קיבלו,
שבו את צריכה למצוא את המקום שלך — לא בתוך מה שהעולם מעריך — אלא בתוך עצמך.
זה היה מסע ארוך ולא פשוט, אך הוא לימד אותי משהו מאוד חשוב.
הוא לימד אותי איך למצוא את עצמי. השלמה, המחוברת, זאת שעומדת בזכות עצמה — למרות השוני, ובזכות השוני.
כי אם כל חברותי קיבלו תפקיד לגדל משפחה ברוכה, למדתי לקבל תפקיד אחר שנועדתי לו
כי גודל המשפחה הקטנה שלי — זאת לא טעות, אלא דיוק אלוקי לתפקיד שנשלחתי למלא!
השוני חייב אותי להתבונן פנימה באומץ, ולדייק את מסע חיי האישי.
להיות שווה בין כולם, אבל עם תפקיד אישי וייחודי משלי.
למדתי להקשיב לקול הפנימי שלי, למדתי לא להיחלש מהקולות בחוץ, למדתי להגיד "כן" למה שנכון לי, ו"לא" אמיץ למה שלא.
ובעיקר למדתי,
שמערכת היחסים הראשונה והחשובה ביותר — היא המערכת שלי עם עצמי — ליצור לי מקום מבפנים. ולמדתי שכשהיא מסודרת? יש שמחה והצלחה בחיים.
ואז הבנתי שהמסע להצלחה וההישגים בחיים, זה לא רק אצלי.
הבנתי שהרבה נשים נמצאות באותו מקום — בעיקר נשים עצמאיות ובעלות עסקים — כי העסק, כמו החיים, הוא מסע של הצלחה וכשלון, יחיד מול רבים, נורמות ומוסכמות וכללים.
מסע עם רצון ענק להיות עסק מצליח, מתקדם, ומרוויח.
כשמאחורי הרצון הזה — עומדת אישה.
אישה שלפעמים לא חווה עצמאות אמיתית מבפנים.
שהכישורים והיכולות והחלומות שלה לא תמיד עולים בקנה אחד עם הדרישות של העולם, שמוצאת את עצמה מרוקנת, שוב ושוב, ממרוץ שלא יושב לה טוב מבפנים.
15 שנה של ליווי עצמאיות ובעלות עסקים.
אלפי נשים בקורסים וסדנאות, ולמעלה מ-2,500 שעות של מפגשים אישיים בקליניקה אחת על אחת.
ובכל הפגישות האלה למדתי משהו אחד ברור:
כשהמערכת הפנימית מסודרת — כשאנחנו מצליחות לתת לעצמנו מקום מבפנים — יש לנו נשמה שפתאום מתגלית, דוחפת אותנו קדימה בדיוק מושלם — והעסק משגשג! אבל, לעומת זאת, כשהעסק מביא לחץ, עייפות ותקיעות — זה סימן שיש משהו בפנים שקורא לנו לעבודה אמיתית.
אז כשאני מדברת איתך על נשמה, על מקום, על כוח פנימי — אני לא מדברת מתוך ספרים. אני מדברת ממה שעברתי בעצמי, וממה שראיתי, שוב ושוב, אצל נשים שליוויתי.
עכשיו, כשאנחנו מכירות מעט יותר טוב, בואי נמשיך.
מקום
כל דבר בעולם, בשביל להתקיים — צריך מקום
אנחנו נכנסות לעומק, בואי נחזור להתחלה, לדבר הכי בסיסי.
כל דבר בעולם, בשביל להתקיים — צריך מקום. זה נשמע פשוט, כמעט טריוויאלי, אבל תעצרי רגע ותחשבי על זה באמת.
כוס על שולחן — צריכה מקום על השולחן, ספר על מדף — צריך מקום על המדף, אדם צריך בית לגור בו, וארון להכניס חפצים.
בלי מקום — אין קיום.
לא משנה מה זה, לא משנה כמה זה גדול או קטן, חשוב או פשוט. אם אין מקום — אי אפשר להיות.
ועכשיו תחשבי על הנפש שלך.
הנפש היא לא כוס ולא ספר, היא לא תופסת מקום פיזי, אז איזה מקום היא צריכה?
מקום רגשי.
מקום שבו מרגישים אותך, מקום שבו רואים אותך, מקום שבו את מרגישה שייכת, מוערכת, מקובלת.
בלי המקום הזה — הנפש לא יכולה להתקיים באמת.
לא סתם חוני המעגל זעק "או חברותא או מיתותא" — או חברים או מוות ר״ל. למה? כי בלי מקום — בלי תחושה שמישהו רואה אותי, מכיר בי, נותן לי מקום להיות — אי אפשר.
ולכן חז״ל גם לימדו אותנו ש"כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" — למה? כי להלבין פנים זה לקחת למישהו את המקום שלו, אין לו מקום ברגע הזה — וזה ממש כמו להרוג אותו!
המקום הזה — המקום הרגשי, הנפשי — הוא לא מותרות, הוא לא "נחמד שיהיה לי כזה יום אחד".
הוא הכרחי לנפש — זה הצורך הראשון שלה, הבסיסי ביותר, כמו אוויר לגוף.
כך 'מקום' הוא צורך קיומי לנפש.
זוכרת שדברנו על הנשמה? הנשמה אלוקית שרוצה להתגלות, שרוצה להוביל אותך, ושיש בה את כל הכוח והתשובות. גם היא צריכה מקום.
מקום בתוכך — מקום שבו היא יכולה לצאת החוצה, להישמע, להתבטא, ולהוביל אותך.
היא צריכה שתתני לה את המקום שלה, וכמו שאמרנו — נדבר על המקום הזה בהמשך.
כרגע — אני רק רוצה שנזכור את זה: יש לנו שני חלקים בתוכנו הזקוקים למקום:
- הנפש צריכה מקום רגשי כדי להתקיים — זה הצורך הראשוני והבסיסי ביותר שלה.
- והנשמה, גם היא צריכה מקום בשביל להתגלות.
אבל כשאין מקום? כשהנפש לא מקבלת את המקום שהיא צריכה? כשהנשמה לא מוצאת מקום להתגלות?
שם מתחילות כל הבעיות, ושם — כן שם — מתחילה התקיעות.
ועל זה נדבר עכשיו.
מנגנוני הגנה
מה הנפש עושה בשביל שיהיה לה מקום?
הנפש צריכה מקום — מקום רגשי. מקום שבו היא מרגישה מוערכת, מקובלת, שייכת.
ומאיפה היא מקבלת את המקום הזה? מבחוץ — מאנשים, ממשפחה, מחברות, מלקוחות, מהסביבה.
כשמישהי מחייכת אליי — יש לי מקום, כשמישהי מעריכה את מה שעשיתי — יש לי מקום, כשאני מרגישה שאני שייכת — יש לי מקום.
אבל מה קורה כשהמקום שלנו תלוי בחוץ? הוא תמיד בסיכון, תמיד יכולים לקחת אותו ממני.
מישהי יכולה להסתכל עליי בביקורת — ופתאום אין לי מקום, מישהי יכולה לא להסכים איתי — ופתאום אני מרגישה מאוימת, מישהי יכולה להצליח יותר ממני — ופתאום אני מרגישה קטנה.
והנפש שלנו לא יכולה לחיות ככה בסיכון תמידי, אז היא עושה משהו חכם מאוד — היא בונה מערכת הגנה.
בדיוק כמו שלגוף שלנו יש רפלקסים — היד מתרחקת מאש באופן אוטומטי, בלי שנחליט על זה, והידים נזרקות קדימה כשאנחנו עומדות ליפול — ככה גם לנפש יש רפלקסים.
תגובות אוטומטיות שמטרתן לשמור על המקום שלנו. הן פועלות ברקע, בלי שנשים לב, והן שומרות עלינו.
איך הרפלקסים האלה נראים?
בואי נסקור יחד כמה מהרפלקסים העיקריים של הנפש:
- תיקון עצמי: אנחנו כל הזמן בודקות את עצמנו — האם עשיתי נכון? האם אמרתי משהו לא במקום? האם הייתי בסדר? אנחנו כל הזמן מנסות לוודא שלא עשינו משהו שיגרום למישהי לזלזל בנו, לדחות אותנו, או להתאכזב מאיתנו.
- השוואה: אנחנו כל הזמן משוות — איפה אני ביחס לאחרות? האם אני מספיק טובה? האם אני עומדת בסטנדרט? ההשוואה הזו היא הכלי של הנפש למדוד אם המקום שלה בטוח.
- מה יגידו: כל הזמן אנחנו מודעות לתגובות (הפוטנציאליות) של הסביבה — מה יחשבו עליי? איך זה ייראה? מה יגידו? כמעט בלתי אפשרי לעשות משהו בלי לחשוב איך הוא ייתפס.
- שחור-לבן: אנחנו רואות הכל בצורה חדה — טוב או רע, הצלחה או כישלון, מושלם או גרוע. ככה הנפש יכולה לנהל את הסיכונים — אין אפור, אין "בינוני". למה? כי בינוני זה לא בטוח…
הרפלקסים האלו — הם אוטומטיים. וללא מודע הם גם יוצרים את דפוסי ההתנהגות שלנו.
יש 2 דפוסים עיקריים שבהם אנחנו פועלות בשטח — שני דרכים שבהן הנפש מנסה להגן על המקום שלה.
🛑 סוג הדפוס הראשון: הימנעות
כשהנפש מרגישה שמשהו מסוכן למקום שלה — היא עוצרת אותנו. לכן אני לא יוצאת מאזור הנוחות, לא עושה את הדבר שמפחיד אותי, או לא לוקחות סיכון. זה מרגיש כמו פחד, וכמו חוסר ביטחון — אני חושבת בראש ש"אני לא מסוגלת". אבל זה לא באמת חוסר יכולת — זה הנפש שאומרת: "אם תעשי את זה ותיכשלי — ייקחו לך את המקום, עדיף לא לנסות".
איך זה נראה בעסק?
- יש לך רעיון למייל לרשימת תפוצה — אבל את לא כותבת אותו, משהו עוצר אותך.
- את יודעת שצריך להתקשר ללקוחה פוטנציאלית — אבל את דוחה את זה ליום אחר, ועוד יום, ועוד יום.
- את רוצה להעלות מחיר — אבל משהו בפנים אומר "עוד לא, זה עוד לא הזמן".
- את רוצה להציע את עצמך למשהו חדש — אבל "מי אני בכלל".
זו לא עצלנות! וזה לא חוסר רצון! זו הנפש שמגינה על המקום שלה, שמעדיפה להישאר במקום בטוח — גם אם הוא קטן — מאשר לגדול ולהסתכן.
⚡ סוג הדפוס השני: מאמץ יתר
יש עוד דרך שהנפש מגינה על המקום שלה, לא על ידי הימנעות — אלא דווקא להפך, על ידי עשייה, המון עשייה. אבל לא עשייה מתוך רצון אמיתי, אלא עשייה מתוך ניסיון להבטיח שלא ייקחו לי את המקום.
איך זה נראה בעסק?
- ריצוי: אני עושה הכל בשביל שאחרות יהיו מרוצות, אני אומרת 'כן' כשבעצם הייתי רוצה לומר 'לא', אני נותנת עוד ועוד כדי שיאהבו אותי, ואני מסכימה עם כולם כדי לא ליצור קונפליקט.
- מושלמות: אני דואגת להיות מושלמת בכל דבר, בלי טעויות, ובלי פגמים. כי אם אני מושלמת — אין מה לבקר, אין סיבה לדחות אותי, ואז מה? המקום שלי בטוח.
- אחריות יתר: אני לוקחת על עצמי את הכל, אני מרגישה אחראית לכל דבר, ואם משהו לא עבד — זה בטח בגללי, אם מישהי לא מרוצה — אני חייבת לתקן.
- למידה אינסופית: אני לומדת עוד ועוד ועוד, אני כל הזמן מרגישה שאני עדיין לא מספיק יודעת. לכן אני לוקחת עוד קורס, ועוד הכשרה, ועוד תעודה… כי אני חושבת שאם אני אדע מספיק — אז יהיה לי מקום.
- הוכחה: אני דואגת להוכיח את עצמי כל הזמן, להראות שאני שווה, שאני מסוגלת, שמגיע לי להיות פה.
בהסתכלות ראשונה הדפוס הזה נראה הפוך מהימנעות — יש פה פעולה, הרבה פעולה למען האמת. אבל תסתכלי טוב — זו לא פעולה שבאה מתוך מה שאני רוצה, זו פעולה שבאה מתוך ניסיון לשמור על המקום. זו פעולה מתוך פחד, לא מתוך רצון.
ולפעמים? המאמץ הזה כל כך גדול, כל כך מתיש — עד שבתוך תוכי הנפש שלי מגיעה למקום של "אני לא רוצה עוד לקוחות" — כי עוד לקוחות זה עוד מאמץ להוכיח את עצמי, עוד אנשים לרצות, ועוד הזדמנויות להיכשל…
שני הדפוסים — ההימנעות והמאמץ — נראים הפוכים. אחד עוצר, ואחד רץ. אבל בעומק? הם עושים בדיוק את אותו הדבר — הם מצמצמים אותנו.
ההימנעות מצמצמת אותנו — כי אנחנו לא עושות את מה שאנחנו באמת רוצות. אנחנו דואגות לתפוס כמה שפחות מקום — בשביל לא להסתכן שיקחו לנו את המקום שלנו.
והמאמץ מצמצם אותנו — כי אנחנו עושות את מה שאחרים רוצים, לא את מה שאנחנו רוצות. אנחנו נעמדות במקום שהוא לא שלנו ומנסות להכניס את עצמנו בכח אליו.
שני הדפוסים שומרים על המקום הבסיסי והמינימלי ביותר — מה שהנפש צריכה בשביל לשרוד, אבל הם לא נותנים לנו מקום אמיתי. מקום להתרחב, להתבטא, ולהיות מי שאנחנו באמת.
הרפלקסים והדפוסים האלה שומרים עלינו — אבל הם גם כולאים אותנו.
וזה עוד לפני שדיברנו על העסק. כי בעסק? הכל מתעצם.
העסק
העסק הוא מקום מסוכן
לא, לא מסוכן פיזית, אלא מסוכן לנפש. תחשבי על זה רגע, כל פעולה בעסק — כמעט כל פעולה — שמה אותי בסיכון.
- לשווק? זה להגיד לעולם "אני פה. אני יודעת משהו. אני יכולה לעזור", זה לשים את עצמי בחוץ. ומה אם יגידו "מי היא בכלל?" מה אם יסתכלו ולא יגיבו? מה אם יחשבו שאני יומרנית?
- למכור? זה לעמוד מול מישהי ולהגיד "מה שאני נותנת שווה כסף", ומה אם היא תגיד 'לא'? מה אם היא תחשוב שאני מנסה "לדחוף" לה משהו? מה אם אני ארגיש כמו... קבצנית?
- להעלות מחיר? זה להגיד "אני שווה יותר ממה שחשבתם", ומה אם יעזבו? מה אם יגידו שאני מתנשאת? מה אם יתברר שטעיתי?
- לשים גבולות ללקוחות? זה להגיד "עד פה", ומה אם יכעסו? מה אם יתאכזבו? מה אם יספרו לאחרות?
- לקבל ביקורת? זה לשמוע שמישהי לא מרוצה ממני, שלא עמדתי בציפיות, שנכשלתי...
כל פעולה בעסק היא איום על המקום הבסיסי ביותר שלי. כל צעד קדימה הוא סיכון — ולכן הרפלקסים שם הכי חזקים, והדפוסים שם הכי בולטים.
בואי ניקח עוד דוגמאות — איך ההימנעות נראית בעסק?
- יש לי רעיון לתוכן מעולה, אני יודעת שהוא טוב, ושהוא יכול לעזור לאנשים: אבל הוא נשאר בראש, או בטיוטות, או בקובץ במחשב. "זה עוד לא מוכן", "עוד לא הזמן", "אולי שבוע הבא"...
- יש לי ליד חם, מישהי שהתעניינה, שרוצה לשמוע עוד: אבל אני לא מתקשרת…"היא בטח עסוקה", "אני לא רוצה ללחוץ", "אם היא תרצה היא תחזור אליי"...
- אני יודעת שהמחיר שלי נמוך מדי, שאני נותנת הרבה יותר ממה שמשלמים לי: אבל להעלות? "עוד לא, אולי אחרי עוד כמה לקוחות, אולי כשאהיה יותר בטוחה"...
- יש לקוחות שמרוקנים אותי, שדורשים יותר מדי, שלא מכבדים את הזמן שלי: אבל לסיים איתם? "איך אני יכולה? מה היא תגיד? זה לא ייראה טוב"...
- אני רואה הזדמנות לשיתוף פעולה, לפרויקט חדש, או לקהל אחר: אבל להציע את עצמי? "מי אני בכלל, יש אחרות יותר טובות, למה שירצו אותי"
זו לא עצלנות, וזה לא חוסר רצון! זו הנפש שמגינה על המקום שלה, שמעדיפה להישאר קטנה ובטוחה — מאשר לגדול ולהסתכן.
והנה עוד דוגמאות — איך מאמץ היתר נראה בעסק?
- לקוחה מבקשת עוד משהו קטן, ועוד משהו קטן, ופתאום אני נותנת שעתיים נוספות בחינם. כי "זה רק עוד דקה", כי "אני רוצה שהיא תהיה מרוצה", כי לא הצלחתי לומר לא…
- הטלפון מצלצל בשבע בערב, אני עייפה כבר, אני רוצה להיות עם המשפחה, אבל אני עונה: כי "מה אם זה דחוף?" כי "מה היא תחשוב אם לא אענה?"
- יש לי פרויקט לגמור, הוא מספיק טוב, הוא עושה את העבודה, אבל אני ממשיכה לשפר, לתקן, ולהוסיף: כי "זה עוד לא מושלם", כי "מה אם ימצאו טעות?"
- לקוחה מתלוננת, אולי בצדק, אולי לא, אבל אני מיד לוקחת אחריות, מיד מתנצלת, ומיד מציעה פיצוי: בלי לבדוק באמת, ובלי לשאול שום דבר, כי אני לא יכולה לשאת את התחושה שהיא לא מרוצה ממני...
- אני לומדת עוד קורס, עוד הכשרה, ועוד כלי, בלי סוף: כי "אני עוד לא יודעת מספיק", וכי "כשאסיים את זה — אז אהיה מוכנה"...
- אני עובדת שעות אינסופיות, לא כי יש עבודה, אלא כי אני לא יכולה להפסיק: כי להפסיק זה להרגיש שאולי לא עשיתי מספיק, שאולי אני לא ראויה.
זו לא מסירות, וזו לא מקצועיות! זו הנפש שרצה להוכיח את עצמה, שמנסה לשמור על המקום שלה באמצעות עשייה בלתי פוסקת.
כל התקיעויות בעסק — הן לא בעיות נפרדות.
הקושי לשווק, הקושי למכור, הקושי להעלות מחירים, הקושי לשים גבולות, העייפות האינסופית — הכל מגיע מאותו מקום. מהנפש שמנסה להגן על המקום שלה.
ולכן — ללמוד עוד שיווק לא יעזור, כי הבעיה היא לא שאת לא יודעת איך לשווק, הבעיה היא שמשהו בפנים עוצר אותך.
ולכן — לעבוד על "ביטחון עצמי" בדרך הרגילה לא יעזור, כי הבעיה היא לא חוסר ביטחון, הבעיה היא שאין לנפש שלך מקום אמיתי.
אז מה כן עושים? בואי נמשיך.
אנחנו הולכות לעבור
3 שלבים בדרך אל הפתרון
שלב א׳
לתת מקום מובטח לנפש
אין מה לנסות לעשות בכח.
למה? כי כל עוד הנפש שלך מרגישה שאין לה מקום מובטח — היא תמשיך להגן על עצמה. את יכולה להילחם בה, לדחוף את עצמך בכוח — אבל היא תמצא דרכים אחרות לעצור אותך. דפוס אחד ייעלם — ויופיע אחר — כי השורש לא השתנה.
אז מה כן? משהו אחר לגמרי, משהו שעובד הפוך ממה שניסית עד היום.
במקום לחפש מקום בחוץ — לתת לעצמך מקום מבפנים.
כל הבעיה התחילה בגלל שהמקום שלך תלוי באחרים ב-100% — בלקוחות, בסביבה, במה יגידו. ובעקבות שהמקום הזה תמיד בסיכון — הנפש כל הזמן במצב של הגנה.
אבל תארי לעצמך — מה יקרה אם יהיה לך מקום מבפנים? מקום שלא תלוי באף אחד, מקום שאף אחד לא יכול לקחת ממך, מקום שהוא שלך, לתמיד.
הנפש תרגע. היא לא תצטרך להגן על עצמה כל הזמן, הרפלקסים ישתחררו, והדפוסים יעלמו. פשוט בגלל שהם לא נצרכים יותר.
וכשהנפש רגועה, כשיש לה מקום אמיתי — נפתח מרחב. מרחב שבו הדבר הכי פנימי ו'הכי את' יכול להתגלות: הנשמה האלוקית שלך.
עד עכשיו היא הייתה חבויה — לא כי היא חלשה, אלא כי לא היה לה מקום. הנפש צמצמה את כל המקום עם הפחדים שלה, עם ההגנות שלה, ועם הדפוסים שלה.
אבל כשהנפש מקבלת מקום אמיתי ונרגעת — נפתח מקום לנשמה, והיא יכולה סוף סוף להתגלות. לצאת החוצה, להישמע, ולהוביל אותי קדימה.
הנשמה שלך? היא יודעת בדיוק לאן ללכת, היא רוצה ללכת לשם, ויש לה את כל הכוח שצריך. את רק צריכה לפנות לה את הדרך.
זה נשמע פשוט, ובמובן מסוים — כן, זה פשוט. הרבה יותר פשוט מלהילחם עם עצמך, והרבה יותר פשוט מלהתאמץ בכוח. אבל זה גם דורש לדעת איך.
איך נותנים לעצמנו מקום מבפנים? איך גורמים לנפש להרגיש בטוחה? איך פותחים מקום לנשמה? על זה נדבר בחלק הבא.
אז מה זה אומר "לתת לעצמי מקום מבפנים"?
זה ממש לא סתם סיסמה יפה, זה משהו מאוד קונקרטי.
דבר ראשון: לקבל את עצמי
זה הדבר הראשון והבסיסי ביותר — לקבל את עצמי כמו שאני. לא את הגרסה המשופרת שלי, ולא את מי שאני "אמורה" להיות. אותי. עכשיו, עם כל מה שאני ומה שיש בי. לאהוב את עצמי בדיוק כמו שאני עכשיו — כולל כל ה״מגרעות״ והחסרונות שיש לי.
למה זה כל כך חשוב? כי כשאני מקבלת את עצמי — נוצר לי מקום בפנים. מקום שבו אני מתקבלת לגמרי, בלי תנאים. ואז? מה שקורה בחוץ פחות קריטי. אם מישהי לא מקבלת אותי — זה עדיין לא נעים, אבל זה לא קטסטרופה, כי יש לי מקום.
כשאין לי את ההסכמה הפנימית — אני תלויה לחלוטין בחוץ — כל מבט ביקורתי מאיים עליי, כל חוסר הסכמה מרגיש כמו דחייה, וכל כישלון קטן מרגיש כמו הוכחה שאני לא שווה. אבל כשיש לי קבלה מבפנים — יש לי עוגן, משהו יציב שלא זז, ומשם אני יכולה לצאת לעולם בצורה אחרת לגמרי.
דבר שני: לתת מקום לרגשות שלי
כן, גם לרגשות שלא נעים לי להרגיש, וגם לאלה שאני רוצה להימנע מהם — פחד, עצב, כעס, תסכול, או בושה.
מה קורה כשאני לא נותנת לרגשות מקום? הנפש לא מוכנה להגיע לשם — כי אם אגיע לרגש — ולא יהיה לו מקום — אני אתמוטט. לכן הרפלקסים עובדים שעות נוספות — הם דואגים שלא אגיע למצב של דחייה, של כישלון, או של ביקורת.
אבל מה קורה כשאני כן נותנת מקום לרגשות? קורה משהו מדהים — הרגש משתחרר. רגש שמקבל מקום — לא נשאר תקוע, הוא עובר, זורם, ומשתחרר. ואז הפחד מדחייה נראה אחרת. אני יודעת שאם אשווק ומישהי תגיב בביקורת — אני ארגיש את הרגש, נכון, זה לא יהיה נעים, אבל אני אתן לו מקום, ארגיש אותו, ואז מה יקרה? הוא ישתחרר. ואני אמשיך הלאה.
עכשיו אני מרשה לעצמי להסתכן — כי גם אם יקרה הדבר הכי מפחיד — יש לי מקום ללכת אליו.
דבר שלישי: לתת מקום לצרכים שלי
כמה אנחנו רגילות לשים את כולם לפנינו… הילדים, הבעל, הלקוחות, המשפחה — תמיד מישהו אחר קודם. ואנחנו אומרות לעצמנו שזה בסדר — שזו מסירות, שזה אהבת ישראל, ושזה מה שצריך.
אבל מה המסר שאנחנו שולחות לעצמנו? שאנחנו פחות חשובות, שהצרכים שלנו לא משנים, ושאנחנו לא ראויות לקבל.
וכשזה המסר הפנימי — אנחנו צריכות אישור מבחוץ. אבל כשאני נותנת מקום לצרכים שלי — המסר משתנה. אני מלמדת את עצמי: את חשובה, את ראויה, הצרכים שלך משנים. וכשזה המסר מבפנים — אני פחות צריכה אותו מבחוץ. למה? כי אני כבר יודעת.
דבר רביעי: לתת מקום לרצונות שלי
וזה אולי הכי מפחיד — כי רצונות שלא מתממשים יכולים לאכזב... אז מה אנחנו עושות? מדחיקות אותם. אומרות לעצמנו 'אני לא באמת רוצה', או שזה לא מציאותי, או ש'מי אני בכלל לרצות דבר כזה'.
אבל כשאני לא נותנת לעצמי לרצות — אני מתכווצת, אני נהיית קטנה, ואני לא מביאה את עצמי לידי ביטוי.
וכשאני כן נותנת לעצמי לרצות? גם דברים גדולים, וגם דברים שנראים בלתי אפשריים: אני מתרחבת, אני תופסת יותר מקום, ואני נותנת לעצמי להיות גדולה יותר. ובתוך המרחב הזה — יש יותר מקום לנשמה להתגלות. כי הנשמה מתגלה דרך הרצון.
נתינת המקום לעצמי מחברת אותי לשני דברים שהם נשמת החיים
כלי ראשון: אמונה
כשאני מאמינה בכל כולי שהקב״ה ברא אותי, אני יודעת שהוא זה שברא בדיוק כמו שאני. התכונות שלי, הכוחות שלי, וכן, גם החולשות שלי — הוא בחר אותם, והוא יודע מה הוא עושה.
וכשאני מאמינה את זה באמת — אני יכולה גם לקבל את עצמי, באמת. מי אני שאחשוב אחרת ממנו יתברך? הוא ברא אותי ככה בצורה הכי מדויקת לתפקיד שלי.
וזה מאפשר לי לא רק לקבל את עצמי — אלא גם לאפשר לעצמי להרגיש את כל הרגשות שלי. למה? כי אני יודעת ומאמינה שהכל לטובה — גם הדברים הקשים, גם הכישלונות, וגם הדחיות. ואני יודעת שהקב״ה עשה את זה ונתן לי להתמודד עם זה — כי יש לי את הכוח להתמודד עם זה, הקב"ה היה לא נותן לי משהו שאני לא יכולה לשאת!
כלי שני: תפילה
מה עושים עם רצונות שלא יכולים להתממש? מה עושים עם חלומות שנראים בלתי אפשריים? לא צריך להדחיק אותם, אפשר להתפלל עליהם.
הקב"ה נתן לנו רצונות כי הוא רוצה שנתחבר אליו. התפילה היא הדרך שלנו לומר: "אני רוצה, אני לא יודעת אם זה אפשרי, אבל אני רוצה, ואני מביאה את זה אלייך"
ואז הרצון לא הופך לאכזבה, הוא הופך לחיבור. ומתי שהקב"ה ירצה — הוא גם ייתן, ומתי שלא — אני יודעת שזה לטובה. אבל הרצון עצמו? הוא לא נדחק, הוא מקבל מקום.
מה קורה בעסק כשאני מתחילה לתת לעצמי מקום מבפנים?
עוד לפני שהנשמה האלוקית התחילה להוביל, כבר עכשיו — העסק נראה אחרת לגמרי!
- לשווק? פחות מפחיד — כי גם אם מישהי תגיב בביקורת — יש לי מקום, אני אדע להתמודד.
- למכור? פחות מאיים, כי גם אם יגידו לי לא — אני לא אתמוטט, אני ארגיש את הרגש, ואמשיך.
- להעלות מחיר? יותר קל — כי אני יודעת שאני ראויה, אני לא צריכה שמישהי בחוץ תאשר לי.
- לשים גבולות? אפשרי — כי הצרכים שלי חשובים, גם אם הלקוחה לא תאהב את זה.
זה לא שהפחד נעלם לגמרי. אבל הוא כבר לא שולט בי. למה? כי יש לי מקום בפנים, יש לי לאן לחזור.
ועכשיו, כשיש לנפש מקום אמיתי — נפתח מרחב. ובתוך המרחב הזה, מחכה מישהי שכבר מזמן רצתה להתגלות.
הקב"ה שם בתוכך חלק ממנו ממש. זה לא משל או מטאפורה, יש בתוכך חלק אלו-ה ממעל. והחלק האלוקי הזה שבתוכנו? נשמה? היא לא סתם נמצאת בך, היא קיבלה תפקיד — שליחות, משהו שרק היא יכולה ואמורה לעשות בעולם. וביחד עם התפקיד — היא קיבלה את הכל.
את כל היכולות שהיא צריכה, את כל התכונות שמתאימות לתפקיד, את כל הכוחות שהיא צריכה, ואת כל התשובות. הקב"ה לא שלח אותך לעולם עם משימה — אבל בלי הכלים. הוא נתן לך בדיוק את מה שאת צריכה.
תסתכלי על בעלי חיים. כל אחד נברא בדיוק עם מה שהוא צריך בשביל לעשות את מה שהוא נועד לעשות — לציפור יש כנפיים כי היא צריכה לעוף, לדג יש זימים כי הוא צריך לשחות, לאריה יש כוח כי הוא צריך לצוד. את חושבת שאיתך זה אחרת? שהקב"ה נתן לך תפקיד — אבל שכח לתת לך את הכלים? לא.
יש בך את הכל.
כל מה שאת צריכה בשביל להגשים את התפקיד שלך — כבר נמצא בתוכך.
חשוב לומר: יש לך תפקידים רבים! את אישה, את אמא, את בת, את חברה, ואת גם בעלת עסק. לכל תפקיד — קיבלת את כל מה שאת צריכה.
יש בך את היכולות להיות האמא שהילדים שלך צריכים, יש בך את התכונות להיות האישה שהבעל שלך צריך, ויש בך את כל — כל — מה שאת צריכה בשביל להצליח בעסק שלך.
האם את מסכימה להאמין לזה שאת שלמה ומדויקת לתפקיד שלך?
עכשיו, אחרי שלמדנו איך לתת מקום לנפש. הנשמה יכולה להתגלות. אבל רגע. יש עוד כמה דברים שעלולים לעצור אותה.
שלב ב׳
לתת מקום לנשמה להתגלות
הנשמה מדברת איתנו דרך הרצון
הרצון שלך — גם הפשוט, גם החומרי, גם זה שנראה לך "לא רוחני" — הוא קול הנשמה.
כשאת רוצה משהו באמת — זו הנשמה שמושכת אותך, כשיש לך חלום — זו הנשמה שמראה לך לאן ללכת, כשמשהו מושך אותך — זו הנשמה שמכוונת.
את לא צריכה מוטיבציה מבחוץ, את לא צריכה שמישהי תדחוף אותך, ואת ממש לא צריכה לחכות להשראה, או לחפש סיבה לקום בבוקר.
הרצון עצמו — הוא המוטיבציה.
אם הוא חופשי, אם הוא יכול להתגלות, ואם אין עליו מעצורים — הוא ידחוף אותך, הוא יוביל אותך, והוא יקדם אותך לכל מקום שאת רוצה — אם רק תקשיבי לו ותתני לו את המקום.
יש לך תפקיד בעולם! הקב"ה הכין לך כסא!
מקום שמיועד רק לך, תפקיד שרק את יכולה למלא, והוא מחכה שתשבי עליו. לא מישהי אחרת, לא גרסה משופרת שלך, את, כמו שאת. והכסא הזה? הוא בדיוק במידות שלך. הוא נבנה בשבילך — עם כל התכונות שלך, עם כל היכולות שלך, ועם כל מה שאת.
אז מה מונע ממך לשבת עליו? אם יש לך תפקיד, אם יש לך את כל היכולות, ואם הרצון שלך הוא קול הנשמה — מדוע את עדיין לא שם?
כי יש שלושה דברים שחוסמים אותך מלשבת על הכסא שלך ולקבל את התפקיד שלך:
-
אחד: אנחנו לא נותנות לרצון להתגלות.
אנחנו אומרות לעצמנו שזה לא מציאותי, שמי אני בכלל, שאסור לרצות דברים כאלה. ואז? הנשמה לא יכולה לדבר איתך, אין לה דרך להגיע אלייך. -
שתיים: אנחנו לא מכירות את עצמנו באמת.
רובנו מכירות רק גרסה מסוימת של עצמנו — גרסה שכבר בגילאים ראשונים התאמנו למשפחה, לקהילה, לחברה, ולציפיות שהיו מאיתנו. אבל מי אני באמת? מה התכונות האמיתיות שלי? מה היכולות שלי? בלי לדעת את זה — איך תדעי מה התפקיד שלך? -
שלוש: אנחנו לא סומכות על עצמנו.
גם כשאני יודעת מה אני רוצה, וגם כשאני מבינה מה התפקיד שלי — לא מעט פעמים, אני פשוט לא מאמינה שאני יכולה — שיש לי את הכוחות, שאני באמת מסוגלת, ושזה באמת בשבילי.
אז, מה צריך לעשות?
לתת מקום לנשמה להתגלות ולהוביל אותי קדימה.
דבר ראשון — לשחרר את הרצון
לתת לעצמך לרצות — בלי צנזורה, בלי "מי אני בכלל", ובלי "זה לא מציאותי". פשוט לתת לנשמה לדבר איתך. יש לך רצונות לא מציאותיים? מעולה! תתפללי עליהם! עכשיו הנשמה יכולה לדבר איתי.
דבר שני — ללמוד מי את באמת
לא מי שאמרו לך להיות, ולא מי שהתאמנת בשביל להיות. מי את באמת? מה התכונות שלך — גם אלה שנראות לך בעייתיות? מה היכולות שלך — גם אלה שלא קיבלו הכרה? מה המתנות הייחודיות שלך? ומה היתדות שלך — מה לא מתאים לך, מה לא עובד לך? עכשיו, כשאני מכירה את עצמי האמיתית, אני יכולה לראות בצורה בהירה וחדה — מה התפקיד שלי? מה השליחות שלי? מה הקב״ה התכוון שאעשה?
דבר שלישי — לסמוך על התפקיד שקיבלת
להתיישב על הכסא שהקב"ה הכין לך. להאמין שאם הוא נתן לך תפקיד — הוא גם נתן לך את הכלים, לסמוך שיש בך את הכל. ר' צדוק הכהן מלובלין אמר: "כשם שאדם צריך להאמין בהקב"ה, כך צריך להאמין בעצמו". להאמין שהקב"ה מאמין בך — שהוא לא טעה כשנתן לך את התפקיד הזה. שאת יכולה.
אבל, יש שכבות, ולפעמים קשה לראות את האמת. יש שכבות שמכסות.
שכבות של תכונות שלבשת כי ציפו ממך, שכבות של שיפוטיות על מי שאת באמת, שכבות של אי-אמונה שנבנו משנים של ניסיון כואב, שכבות של פחד להיות שונה, ייחודית, ובולטת. ואת השכבות האלה צריך להסיר. בעדינות ובסבלנות, שכבה אחרי שכבה, עד שתראי את עצמך, האמיתית.
ומה קורה כשהנשמה מובילה?
כשהרצון חופשי, כשאת מכירה את עצמך באמת — ויודעת מה התפקיד שלך, וכשאת סומכת על התפקיד שלך — הנשמה מתחילה להוביל. למה? כי אנחנו כבר לא מפריעות לה — יש לה מקום להתגלות.
ואז? את יודעת מה לעשות — לא בגלל שמישהי אמרה לך, אלא בגלל שאת פשוט יודעת. את רוצה לעשות — לא בגלל מוטיבציה חיצונית, אלא בזכות הרצון שדוחף אותך מבפנים. ויש לך את הכוח לעשות — כוח שלא נגמר, שלא מתעייף, ושלא מתפוגג אחרי שבוע.
ובעסק? את יודעת בדיוק לאן את רוצה להגיע, את יודעת מה הצעד הבא, ואת יודעת מה מתאים לך ומה לא. ואת עושה. בלי להתאמץ בכוח, בלי להילחם עם עצמך, ובלי לדחוף — כי הנשמה דוחפת אותך, והיא עוצמתית יותר מכל פחד!
ומשם? הכל פשוט יזרום. זה מה שמחכה לך, זה הכוח שכבר נמצא בתוכך.
אבל… יש עוד משהו, משהו שממשיך לעבוד ברקע —
המוח האוטומטי.
שלב ג׳
לשנות את מערכת ההפעלה
למוח שלנו יש מערכת הפעלה. כמו מחשב. מערכת שרצה ברקע כל הזמן, מבלי שנשים לב.
המערכת הזו התמלאה בנתונים שלמדת לפני הרבה מאוד שנים, כשהיית קטנה, כשהמוח שלך ניסה להבין את העולם ואת המקום שלך בו. ומאז? היא ממשיכה לרוץ, אוטומטית, גם כשאת כבר גדולה, גם כשאת כבר יודעת דברים אחרים, וגם כשאת כבר עובדת על עצמך.
והיא ממשיכה להפעיל אותך עם נתונים ישנים — שכבר לא מתאימים למי שאת היום.
ועושה שני דברים מאוד בעייתיים: הראשון — היא לא נותנת לך להיות נוכחת במקום שלך. והשני — היא דוחקת את הנשמה החוצה ולא נותנת לה מקום להתגלות.
איך היא עושה את זה? נבין ממש עוד מעט. אבל דבר ראשון, אני רוצה שנלמד — מה זה המערכת הזו בכלל? היא מורכבת משלושה חלקים.
חלק ראשון: אמונת ליבה
באיזשהו שלב — בדרך כלל בילדות — למדת משהו על עצמך — משהו שלילי וכואב, ולמדת את זה כל כך עמוק, שזה נטבע בך כמו אמת. ואת אפילו לא מודעת לזה. זה לא משהו שאת אומרת לעצמך במודע, זה פשוט... שם, ברקע, כמו הנחת יסוד.
איך אמונות כאלה נשמעות? "אני רעה", "אני טיפשה", "אני מיותרת", "אני חסרת זכות קיום", "אני פגומה", "אני שונה", "אני אשמה".
לא לכולנו יש את אותה האמונה. לכל אחת יש אמונת ליבה אחרת על עצמה, אבל ככל הנראה יש לך אמונת ליבה — והיא שלילית וכואבת. את אולי קוראת את זה וחושבת "אני לא מאמינה דברים כאלה על עצמי" — ובמודע — באמת כנראה שלא, אבל עמוק בפנים? המערכת הזו רצה.
חלק שני: התוכנית הסודית
המוח שלך חכם. הוא לא יכול לתת לך לחיות עם אמונה כזו כואבת — אז הוא יצר תוכנית סודית. התוכנית אומרת: "ככה תתנהגי כדי להרגיש את ההפך מהאמונה הזו".
אם האמונה היא "אני רעה" — התוכנית אומרת: "תעשי הכל בשביל כולם, תהיי טובה, תוכיחי שאת לא רעה". אם האמונה היא "אני טיפשה" — התוכנית אומרת: "תלמדי בלי סוף, תדעי הכל, תוכיחי שאת חכמה". אם האמונה היא "אני מיותרת" — התוכנית אומרת: "תהיי הכרחית, תדאגי שכולם יצטרכו אותך".
והתוכנית הזו עובדת — היא נותנת לך להרגיש שיש לך מקום. אבל… היא דורשת תחזוקה תמידית. היא אף פעם לא נכבית, כי אם היא תכבה — האמונה הכואבת תחזור, והמוח לא מוכן לזה.
חלק שלישי: דפוסי ההתנהגות בשטח
התוכנית הסודית יוצרת דפוסים, דרכי התנהגות שחוזרות על עצמן. לדוגמה: לתת שעות נוספות בחינם — כדי להוכיח שאני טובה, להגיד כן לכל בקשה — כדי שלא יחשבו שאני רעה, ללמוד עוד ועוד — כדי להרגיש שאני מספיק חכמה, לעבוד בלי סוף — כדי להרגיש שאני ראויה.
את הדפוסים האלה את אולי מכירה על עצמך. את אולי אפילו מודעת להם, ואולי גם ניסית לשנות אותם — אבל כנראה שזה לא היה כזה פשוט…
למה באמת כל כך קשה לשנות אותם?
כי הדפוס הוא לא הבעיה, הוא רק הסימפטום. את יכולה לעבוד קשה על דפוס אחד, להצליח לשנות אותו, ואז? הוא צץ במקום אחר, ובצורה אחרת. למה? כי התוכנית הסודית עדיין רצה, וכי אמונת הליבה עדיין שם. זה כמו לנסות לכבות אזעקה על ידי כיסוי הרמקול — הרעש נחלש, אבל האזעקה עדיין פועלת.
איך מערכת ההפעלה הזו משפיעה עלינו?
את עובדת על לתת לעצמך מקום מבפנים, ואז המערכת האוטומטית מושכת אותך חזרה — "את לא באמת ראויה"... את עובדת על לתת מקום לנשמה, ואז המערכת האוטומטית דוחקת אותה החוצה — "את לא יכולה לסמוך על עצמך", "את לא מספיק טובה", "עדיף לא לנסות".
כל עוד יש בתוכנו אמונה שלילית כל כך על עצמנו — אנחנו לא באמת משוחררות לקבל את עצמנו עד הסוף, ולתת לעצמנו את כל המקום שאנחנו צריכות מבפנים. ובטח שאנחנו לא משוחררות לתת לנשמה להוביל. למה? כי יש מערכת הפעלה שמובילה במקביל.
וזה מתיש. וזה מסביר למה לפעמים זה מרגיש כמו צעד קדימה — ושניים אחורה.
אבל יש חדשות טובות — כי את הנתונים במערכת הזו? אפשר לשנות!
ברגע שמזהים אותה — היא כבר מאבדת חלק מהכוח שלה — כי היא עובדת הכי טוב כשהיא שקופה, כשאת לא יודעת שהיא שם. ואחרי זה — אחרי שמבינים איך היא בנויה — אפשר גם לפרק אותה ולבנות מערכת חדשה — מערכת שעובדת בשבילך, לא נגדך.
אז איך משנים מערכת שרצה כבר עשרות שנים?
באמצעות שלושה שלבים.
- שלב ראשון: לזהות. כמו שכבר דיברנו — המערכת הזו עובדת הכי טוב כשהיא שקופה, כשאת לא יודעת שהיא שם, כשהיא פשוט מפעילה אותך — ואת חושבת שזו "את". אז הדבר הראשון הוא להפוך אותה לגלויה, לראות אותה, ולהבין מה היא עושה. ברגע שמזהים את הנתונים במערכת — היא כבר מאבדת חלק מהכוח שלה. זה רגע שאין ממנו דרך חזרה, את כבר לא יכולה "לא לדעת". ומתוך הידיעה הזו — נפתחת האפשרות לבחור אחרת.
- שלב שני: לבחור. עכשיו שאת רואה את המערכת הישנה — את יכולה לבחור מערכת חדשה. לבחור אמונה חדשה על עצמך, לבחור דרך התנהלות חדשה (תוכנית סודית), ולבחור דפוסים חדשים. אבל איך יודעים מה לבחור? איך יודעים מה נכון? פה נכנסת העבודה שכבר עשינו. בזכות שנתת לעצמך מקום מבפנים, בזכות שפתחת מקום לנשמה — יש לך גישה לתשובות. את שואלת את עצמך: מה אני רוצה? והנשמה עונה.
- שלב שלישי: להטמיע. לזהות זה חשוב, לבחור זה חשוב, אבל המוח עובד בצורה אוטומטית — והוא עדיין רגיל למערכת הישנה. הוא רץ על אותם פסים כבר עשרות שנים, הוא לא ישנה את זה ביום אחד. אז מה עושים? מאמנים אותו. לא בכוח או במלחמה, אלא בעדינות ובהתמדה — דרך החושים. משאירים במודעות את הדרך החדשה שבחרנו באמצעות תרגילים ותזכורות. ובכל פעם שהדפוס הישן עולה — עוצרים רגע, נזכרים במערכת החדשה, ובוחרים אחרת. בהתחלה זה דורש מאמץ, זה דורש מודעות. אבל עם הזמן המערכת החדשה נהיית אוטומטית. על זה אנחנו מתפללים "ותרגילנו בתורתך" — שזה יהיה הרגל, אוטומטי וטבעי.
ומה קורה בעסק כשאנחנו עושות את זה?
כשהמערכת החדשה מתחילה לעבוד — העסק נראה אחרת.
- במקום "אני צריכה להוכיח שאני שווה" — יש "אני יודעת מה אני שווה" — ואז לשווק זה לא להוכיח, זה פשוט לספר מה את עושה.
- במקום "אני צריכה שכולם יאהבו אותי" — יש "אני יודעת מי אני, ומי שמתאים — יתחבר" — ואז למכור זה לא להתחנן, זה להציע הזדמנות.
- במקום "אני צריכה לעבוד קשה כדי להרגיש ראויה" — יש "אני ראויה!". ואז לשים גבולות זה לא מפחיד, זה פשוט הגיוני.
הדפוסים הישנים משתחררים, לא בגלל שנלחמת בהם — אלא בגלל שהמערכת שהפעילה אותם — השתנתה.
סיכום המסע
בואי נעצור רגע ונסתכל על כל המסע שעברנו
התחלנו מתקיעות, מתחושה שמשהו לא עובד ואת לא יודעת למה, וממאמץ אינסופי שלא מוביל לאן שאת באמת רוצה.
הבנו שהבעיה היא לא מה שחשבת — היא לא חוסר ידע, לא חוסר כישרון, וממש לא חוסר מאמץ…
הבנו שיש בך כוח אדיר — הנשמה האלוקית — שהיא יודעת, רוצה, ויכולה. ושהיא קיבלה תפקיד — וקיבלה את כל הכלים בשביל למלא אותו.
הבנו שהבעיה היא אחת: אין לה מקום להתגלות.
לבנות לעצמך מקום מבפנים
לקבל את עצמך, ולתת מקום לרגשות, לצרכים, לרצונות שלך. ככה הנפש מקבלת עוגן יציב — ומפסיקה להילחם על מקום בחוץ — מה שמאפשר לרפלקסים להירגע ולדפוסים להשתחרר. זה הבסיס להכל — כי בלי השלב הזה, אין לנו איך לגשת לתהליך כזה בכלל — לא יהיה מקום לשום דבר.
לתת מקום לנשמה להתגלות
לתת מקום לרצון, להקשיב לקול הפנימי שלך, ולסמוך על התפקיד שקיבלת. ככה הנשמה יכולה לצאת החוצה — להתגלות — ולהוביל אותך עם כל הכוח שיש בה, עם כל התשובות, ועם כל היכולות.
לעדכן את מערכת ההפעלה
לזהות את האמונה הישנה, את התוכנית הסודית, ואת הדפוסים. ואז, לבחור נתונים חדשים במערכת — שמותאמים למי שאת היום. ולהטמיע אותם — עד שהמערכת החדשה נהיית אוטומטית — כך המח לא יפריע לנו עם האוטומט שלו.
שלושת השלבים האלו עובדים יחד, כל אחד מחזק את השני, וכל אחד פותח את הדרך לבא אחריו.
וכשזה מתחיל לעבוד — הכל משתנה. פתאום יש לך יותר מקום, יותר אוויר, ויותר מרחב בפנים.
הדברים שהיו מפחידים — עדיין לא נעימים, אבל הם כבר לא משתקים. הקולות בראש שאמרו "את לא יכולה", "מי את בכלל", או "מה יגידו" — הם עדיין שם לפעמים, אבל הם כבר לא שולטים.
יש משהו יציב בפנים, עוגן, מקום שממנו את יכולה לצאת לעולם — ולדעת שיש לך לאן לחזור.
ויש קול אחר — קול שקט יותר, אבל ברור יותר. קול שיודע, שמכוון, ושמושך אותך קדימה — הנשמה האלוקית שלך.
לא, זה לא קורה ביום אחד. את לא מתעוררת בוקר אחד והכל מושלם, זה תהליך, מסע.
אבל כל יום — יש יותר. יותר מקום, יותר חופש, ויותר כוח.
- כל פעם שאת בוחרת אחרת — המערכת החדשה מתחזקת.
- כל פעם שאת נותנת לעצמך מקום — העוגן נהיה יציב יותר.
- כל פעם שאת סומכת על הנשמה — היא יכולה להוביל יותר.
ועם הזמן? זה נהיה טבעי ואוטומטי — ממש כמו שאת פועלת היום, בלי שאת צריכה לחשוב על זה יותר.
ועכשיו? עכשיו הדרך פתוחה.
וזה מרגיש אחרת. זה לא שאין אתגרים, זה לא שהכל קל, אבל יש משהו יציב מתחת.
יש בהירות
את יודעת מה את רוצה, ואת יודעת לאן את הולכת — לא בגלל שמישהי אמרה לך, או בגלל שזה מה שכולן עושות — אלא בגלל שאת פשוט יודעת, מבפנים. את יודעת מה הצעד הבא. את לא צריכה לחכות להשראה, או לשאול מאה אנשים. התשובה שם, בפנים, ויש לך גישה אליה.
יש כוח
לא כוח שצריך לייצר כל בוקר מחדש, או כזה שמתפוגג אחרי שבוע… אלא כוח אמיתי, מתמיד, שלא תלוי במצב הרוח או במזג האוויר. כוח שפשוט שם, זורם, ודוחף אותך קדימה.
יש ביטחון
לא ביטחון שתלוי בהצלחות או בתגובות של אחרים, ביטחון שבא מבפנים, מהידיעה שיש בך את הכל.
ואיך זה נראה בעסק?
- השיווק משתנה — את כבר לא מפחדת לשים את עצמך בחוץ, את יודעת מי את, ואת יודעת מה את נותנת. ואם מישהי לא תאהב? זה בסדר, היא פשוט לא הלקוחה שלך. את כותבת מתוך מקום אמיתי — את לא מנסה להרשים, או להיות מישהי אחרת, את פשוט משתפת מי את ומה את עושה. וזה עובד, כי אנשים מרגישים אמת.
- המכירות משתנות — את כבר לא נכנסת לשיחה עם תחושה של "הלוואי שתסגור", את נכנסת עם ידיעה: יש לי משהו טוב להציע, מתוך ידיעה שזה שווה, שאת שווה. את לא מתחננת, ואת לא משכנעת, את פשוט מסבירה מה את עושה ואיך זה עוזר, ומי שזה מתאים לה — תבחר, ומי שלא — זה גם בסדר. לשמוע "לא" כבר לא שובר אותך — כי ה"לא" הוא לא עלייך, הוא על ההתאמה.
- המחירים משתנים — כי את יודעת מה את שווה, את כבר לא צריכה שמישהי שתאשר לך, ואת לא צריכה להתנצל על המחיר שלך. את מעלה מחיר — ומרגישה בנוח עם זה, כי את יודעת מה הערך שאת נותנת.
- הגבולות משתנים — לקוחה מבקשת משהו שלא מתאים לך? את יודעת להגיד לא. בנועם, בכבוד, ומבלי להרגיש אשמה. כי הצרכים שלך חשובים, וזה לא פוגע באף אחד, זה פשוט ברור.
- הביקורת משתנה — מישהי לא מרוצה? זה לא נעים, אבל זה לא הורס אותך. את יכולה להקשיב, ללמוד, ולהמשיך הלאה — בלי להתמוטט, ובלי לקחת את זה כהוכחה שאת לא שווה.
- האנרגיה משתנה — פתאום יש לך כוח ליזום, לפתח דברים חדשים, ולחשוב קדימה. לא בגלל שהכרחת את עצמך — אלא בזכות הנשמה שדוחפת — והדרך פתוחה.
- הבהירות משתנה — את יודעת מה את רוצה מהעסק, את יודעת מה מתאים לך ומה לא, את יודעת מה הצעד הבא. את כבר לא צריכה לשאול מאה אנשים, או לחכות לסימן — התשובות בפנים.
- התחושה הכללית משתנה — העסק כבר לא מרגיש כמו מלחמה, או כמו משהו שמרוקן אותך. הוא מרגיש כמו ביטוי, כמו מימוש של מי שאת, כמו חלק מהתפקיד שקיבלת — כי זה מה שהוא!
ועוד כל כך הרבה…
יש בך נשמה אלוקית עם כח אינסופי! וכשהדרך שלה פתוחה — אין גבול לאיפה שהיא יכולה לקחת אותך!
זה לא חלום.
זו מציאות אפשרית — מציאות שנשים אחרות חיות, מציאות שגם את יכולה לחיות. יש בך נשמה אלוקית שקיבלה תפקיד, וכל מה שצריך — זה לתת לה מקום, ולתת לה להוביל.
ומה עכשיו?
אם יש בך רצון אמיתי להגיע לשם:
לעסק זורם, גדל ומתפתח, לביטחון פנימי עוצמתי,
ולחיים שהנשמה האלוקית מובילה אותך בהם קדימה מתוך שחרור אמיתי.
ואת רוצה לעשות את זה עם הנחיה ברורה ובהירה, עם ליווי מקיף,
וביחד עם עוד נשים מדהימות שעוברות את אותו המסע יחד,
אני מזמינה אותך להצטרף אלינו לתוכנית מיוחדת!
זה באמת לא קל לעבור תהליך כזה לבד, זו ממש לא חולשה.
תהליך כזה פנימי ומשמעותי, זה לא כמו לקרוא ספר וללכת ליישם כמה טיפים.
זה מסע. דברים עולים, שאלות צצות, וכן, גם רגעים קשים מגיעים.
אז מה באמת יעזור לך לעשות את התהליך הזה — ובהצלחה?
מה יעזור לך
ארבעה דברים שיעשו את כל ההבדל
1: בהירות
שלב אחרי שלב — מה לעשות עכשיו, ומה אחר כך? וכמובן, איך בדיוק לעשות? ואיך לוודא שאני בכיוון הנכון? תהליך ברור ובהיר שאפשר ללכת איתו.
2: מישהי שמלווה
שעונה על כל שאלה שעולה לך לאורך התהליך, שנותנת פידבק בכל שלב — "כן, את עושה נכון", או "בואי נסתכל על זה אחרת", שעוזרת בכל מקום שאת צריכה, ושמוודאת שאת מתקדמת ולא נתקעת.
3: מסגרת
משהו שמחזיק אותך, שלא נותן לזה להישכח — ושלא נותן לזה להיבלע בגלל דברים דחופים שפתאום נוצרו בחיים. שיוצר מחויבות שמחזיקה את הדרך.
4: לעבור את זה ביחד
עם עוד נשים שעוברות איתך יחד את אותו המסע — להכיר אותן, לתמוך האחת בשניה, לשתף במה שאת עוברת — ולדעת שהן מבינות, לעבור את זה יחד ולקבל חיזוקים בדרך. לבד — קל להישאר בראש ובתיאוריה. ביחד — אנחנו מביאות תנועה משותפת — ויוצרות יחד את המציאות החדשה!
ואת יודעת מה עוד יעזור לך? השלבים הראשונים בדרך לתת לעצמך מקום מבפנים — ולתת מקום לנשמה — קורים הכי טוב בתוך מקום בטוח. כשאנחנו יכולות להתאמן בתוך מקום שאנחנו יודעות שלא יקחו לנו אותו — שאנחנו יודעות שאנחנו מקובלות ככה, בדיוק איך שאנחנו — עכשיו. מקום שבו את יכולה להיות את. מקום שיש בו קבלה אמיתית. מקום שמותר לך להיות בו בתהליך — כי כולנו בתהליך.
ברוכה הבאה
לתוכנית "האומץ לגדול"!
מה אנחנו הולכות לעשות יחד בתוכנית הזו?
את כל התהליך שלמדת במדריך הזה!
אנחנו נעבור אותו יחד, צעד אחר צעד.
לתת לעצמך מקום מבפנים, לתת מקום לנשמה להתגלות, לשנות את מערכת ההפעלה, לתת לנשמה שלך להוביל אותך קדימה,
למקומות שנכון להיום, את אפילו לא מסוגלת לדמיין!
לא בתיאוריה — בשטח, ביחד.
איך זה ייראה?
- 14 שבועות של מסע משותף.
- כל שבוע ניפגש למפגש מיוחד בזום: שעה וחצי שבהם אנחנו צוללות לעומק, ולומדות ליישם ולתרגל חלק נוסף בתהליך.
- ואחרי כל מפגש: אנחנו יוצאות לתרגל בחיי היומיום. יהיו לך שיעורי בית והנחיה ברורה בדיוק מה לעשות בשבוע הקרוב. עם דפי עבודה שכוללים תרגילים ברורים, והנחיות לצעדים קטנים שאנחנו הולכות לעשות לאורך כל תקופת התוכנית. כן, גם בתוך חיים עמוסים.
- חשוב לומר: זה לא קורס שבו כל אחת יושבת לבד מול מסך. זו קבוצה. קבוצה של נשים שעוברות יחד את אותו מסע, שמבינות מה את חווה, ושיודעות איך זה מרגיש.
- יש בינינו הסכם: כל מה שנאמר בקבוצה, נשאר בקבוצה. יש פה סודיות מלאה שמאפשרת לנו ליצור מקום בטוח. מקום שבו את יכולה לשתף, לשאול, להתלבט, ולהיות בתהליך, בלי לפחד מה יחשבו.
-
הקבוצה שלנו היא כמו בריכת רדודים כשאנחנו לומדות לשחות.
מקום להתאמן, לנסות, ולטעות בבטחה. לפני שאנחנו יוצאות למים העמוקים של המציאות. -
ואני שם! לא רק במפגשים, לאורך כל הדרך: בפורום המיוחד של הקבוצה שלנו!
נתקעת במשהו? יש לך לאן לפנות. לא בטוחה שאת עושה נכון? יש מי שיגיד לך.
משהו עולה ואת לא יודעת מה לעשות איתו? את לא לבד עם זה.
וגם הקבוצה מלווה: הנשים האחרות. מעודדות, תומכות, ומשתפות מה עבד להן.
ובסוף 14 השבועות:
- יהיה לך מקום, מבפנים! עוגן יציב שלא תלוי באף אחד!
- תהיה לך גישה לנשמה! לתשובות, ליכולות, לרצון, ולכח האינסופי!
- תהיה לך מערכת הפעלה חדשה! שעובדת בשבילך, לא נגדך.
- יהיו לך אמונות חדשות על העסק, שישחררו אותך לפעול בחופשיות בלי שום מעצורים!
והעסק? כבר יהיה עסק אחר לגמרי.
ככה יראה העסק שלך !
הצמיחה הפנימית תוביל אותך בעז"ה לתוצאות עסקיות מעשיות:
-
העסק יגדל
כי תהיה לך בהירות לאן את הולכת, ותפעלי מתוך מיקוד ולא מתוך לחץ. -
תעלי מחירים ותקבעי מחירון מסודר
כי הערך שלך יהיה ברור — ותפסיקי לרצות את הלקוחות. -
יהיו נהלים ברורים בעסק
כי תסמכי על עצמך ותאפשרי לאחרים לסמוך עליך. -
תרוויחי יותר
כי עסק עם גבולות ברורים יוצר ביטחון ללקוחות, ולקוחה שמרגישה ביטחון — משלמת יותר. -
תסגרי יותר שיחות מכירה
כי הלקוחה תרגיש את האותנטיות והנוכחות שלך, וזה מה שהיא מחפשת. -
תסגרי יותר שיתופי פעולה וחוזי עבודה
כי הביטחון שלך יוקרן החוצה, ואנשים נמשכים לסמכות והובלה. -
השיווק יזרום
כי תעשי אותו מתוך נוכחות ורצון, ולא מתוך חובה ובושה. -
העסק יגדל וישתפר כל הזמן
כי תהיי בעשייה, תסכימי לטעות, תקבלי ביקורת ותשתמשי בה כדי לצמוח.
הצעד הבא שלך
אז בואי!
עכשיו יש לך הזדמנות
להצטרף אלינו
ולעבור את התהליך הזה יחד!
הפרטים המלאים על התוכנית:
הסילבוס, זמני המפגשים המדויקים, תנאי ההשתתפות, המחיר,
תשובות לשאלות נפוצות, והאפשרות להירשם.
נמצאים בעמוד ההרשמה לתוכנית.
מלאי את הטופס הזה ואשלח לך את כל הפרטים על התוכנית:
✦ סודיות מלאה ✦ מקום בטוח ✦ נשים מדהימות
תודה שצעדת איתי בתהליך המופלא הזה
בהצלחה!
דבורה.