מירה למדה הנחיית הורים. בשנה שאחר כך הוסיפה קורס באימון קשב. עוד שנה עברה והיא למדה טיפול משפחתי. אחר כך השקיעה בקורס אימון מתבגרים. לבסוף למדה הנחיית קבוצות ועוד קורס קצר ממש: טיפול ממוקד חרדות.

שבע תעודות תלויות על הקיר. רזומה מרשים. ידע מקצועי עשיר.

אפס לקוחות.

"אני יודעת שאני טובה. לא רק טובה. אני מקצועית מאוד. אנשים מתיעצים איתי בחינם כל הזמן והשיחות פותחות להם את העינים," היא אמרה לי.

"אני יודעת שיש לי מה לתת. ההנחיה והיעוץ שלי מעולים. אז איך זה שאף אחד לא מוכן לשלם לי?

"אולי אני צריכה ללמוד עוד משהו? חשבתי אולי.. יש קורס חדש בטראומה.." היא אומרת ומשפילה את עיניה..

"מירה," אני שואלת בעדינות. "תגידי לי משהו. כשאת חושבת על לפנות לאנשים ולהציע את השרות שלך – מה עובר לך בראש?"

היא שותקת לרגע. ואז אומרת בשקט: "אין מצב. זה לא אני. זה מבזה אותי. אני אישה מכובדת, לא אציע את עצמי… וחוץ מזה אין לאנשים היום כסף לשלם.."

שני דברים שהכי קל להשקיע בהם

מירה היא דוגמא לנותנות שרות רבות שכשאר הן חוות פער גבוה בין תחושת המקצועיות לבין הלקוחות הן נוטות להשקיע באחד משני הערוצים הבאים:

לימודים – עוד קורס, עוד הסמכה, עוד ידע.
פרסום – מודעה מושכת בעיתון

מדוע?

כי המוח מחפש פתרון במקום הקל יותר, במקום שדורש פחות השקעה ומאמץ. ובמקום שאיננו צריך להתעמת עם האמונות הפנימיות שלנו

למה קל להשקיע בלימודים או פרסום יותר מאשר בבניה אישית?

א. חווית התקדמות

כשאנחנו נרשמות לקורס, יש סילבוס. שיעורים ותרגילים שנותנים לנו תחושה של התקדמות וצבירת ידע. כשאנחנו משקיעות בפרסום? רואות בעינים את העסק על המפה. ומקבלות תחושה שהעסק עובד.

גם מבחוץ רואים עלינו שאנחנו מתקדמות.

אפשר לספר לאחות: "הוצאתי 5,000 שקל על פרסום ממוקד" – היא תגיד "וואו, את רצינית!" ותתרשם בגאווה מהעסק המצליח שלנו

אפשר להבטיח לבעל: "יש רישום לקורס למתקדמות – הנה, הנה, זה מה שיביא את הלקוחות." והוא יהנהן בהבנה ויוציא את האשראי בשמחה

אבל עבודה פנימית?

אם תגידי -"אני עובדת על הביטחון העצמי שלי.

תקבלי מבט של חוסר הבנה, אולי אפילו זלזול דק: "מה הקשר בין ביטחון עצמי לעסק? את צריכה שיווק, לא פסיכולוגיה."

עבודה פנימית נותנת תחושת התקדמות רק אחרי תקופת זמן. אי אפשר לדעת כמה זמן זה ייקח. אין "מבחן סיום". אין דרך למדוד "כמה ביטחון עצמי יש לי היום".
זהו תהליך בלתי ידוע, קצת מרגיש מעורפל. וגם מאתגר להחשף ולשתף אחרים.

לכן, בעלת עסק שאוהבת התקדמות ורוצה להרגיש תנועה מוחשית אל עבר ההצלחה. עלולה לבחור במה שנראה מקדם ומובן לכולם – גם אם זה לא באמת הדבר הנכון שיעבוד לה…

ב. עסק הוא דבר 'מקצועי'

לומר "עשיתי קורס" או "הוצאתי תקציב על פרסום" נשמע מקצועי. רציני.
משהו  שכל בעלת עסק "אמיתית" צריכה לעסוק בו.

לעומת זאת, "עבדתי על הביטחון העצמי שלי" נשמע… רך. רגשי. אולי אפילו מביך.

גם אני, בהתחלה, התביישתי לעשות עבודה רגשית בהקשר לעסק. זה היה נראה לי חלש מדי, ולא מתאים לעולם העסקים. חשבתי שעסק צריך להיות מקצועי ומשדר עוצמה.

אבל עם הזמן הבנתי: עסק מבחוץ צריך להראות טוב – כדי שלקוחות יבואו אליו ויתנו בו אמון. אבל לשדר עוצמה- אפשר רק כשהעוצמה באה מבפנים

כולנו בני אדם. ובתוך כל עסק יש אישה. אנושית ממש שמתמודדת יום יום עם אתגרים. גם לה יש חששות וספקות. יש לה לב חי. לב שמרגיש אכזבות ולפעמים ייאוש.. כן, יש לה נדודי שינה וגם מצפון על הילדים שספגו את התסכול היומי שלה..

ישבו אצלי בקליניקה נשים שהגיעו לאימון – הן באו עם רשימת תפוצה, המלצות מפה לאוזן, נראות סופר מקצועית. העסק שלהן עבד יופי בחוץ.

אבל בעלת העסק בעצמה הרגישה שמשהו לא יושב טוב בפנים וזה היה מאוד מרגש לראות איך הן משתפות את החלק האנושי שבפנים.

צריך אומץ להודות בזה. וצריך ענוה להבין שמקצועיות בלי עבודה פנימית – היא כמו בניין מרשים עם יסודות רעועים.

צריך להסכים שהדבר הכי רציני בעסק הוא להשקיע במי שאנחנו😊

ג. להסתכל פנימה- זה כואב

ללמוד קורס או לפרסם – הוא דבר חיצוני שמדבר על השרות, על תכנים, על אסטרטגיות. לא על מי שאני.

לעבוד על ביטחון פנימי זה אומר להסתכל פנימה.
להתמודד עם שאלות שלא תמיד נעים לפגוש אותם:

"למה אני מפחדת לפרסם?"
"מה גורם לי לתמחר נמוך?"
"מאיפה בא הקול של 'זה לא בשבילי' כשאני משווקת?"
"מדוע אני מחפשת עוד תעודה כדי להרגיש לגיטימית?"
"מה עוצר אותי בתקשורת מול הלקוחות או העובדות שלי?

השאלות האלה עמוקות ונוגעות ברבדי הנפש שמעדיפה בדרך כלל להסתתר מאחורי סיבות וסיפורים.

שאלות שמעוררות מפגש פתוח עם האנושיות והמגבלות שלנו. זה מבהיל, כי בבית הספר לא למדו אותנו לפגוש בהם..

המקומות האלו חשופים: "אני לא בטוחה שאני מספיק טובה." "אני מפחדת מדחייה." "יש בי קול שאומר לי שאני לא ראויה."

זה לא קל. באמת לא קל.

לעומת זאת, ללמוד קורס? להשקיע בפרסום? זהו פתרון שנשאר באזור בטוח.
"בעיה חיצונית" שאפשר לפתור בלי לגעת בפנים.

פעם, כשהייתי מאמנת מתחילה, שאלתי את עצמי: 'למה נשים מגיעות לאימון מנטלי רק בתור ניסיון אחרון. אחרי שהשקיעו עשרות אלפי שקלים (!) בקורסים- תעודות- יעוצים ופתרונות חיצוניים לעסק. למה הן לא מגיעות קודם אלא רק אחרי שהן במצב ייאוש?'

היום אני מבינה אותן. גם אני הייתי שם.. הענוה לעבוד על האישיות שלנו מגיעה רק אחרי שעשינו הכל..

בואו נודה בזה: לבנות ביטחון פנימי זה לא קל. לוקח זמן. דורש סבלנות. וגם לא נותן לנו תחושת התקדמות מידית כמו קורס או תעודה שאפשר לתלות על הקיר.

אבל זה גם הדבר היחידי שבאמת משנה.

כי אפשר ללמוד עוד עשרה קורסים. אפשר להוציא עוד עשרת אלפים על פרסום. אבל אם בפנים, בליבה, אין לנו את הביטחון לעמוד מול לקוחה ולהגיד בשקט: "אני יודעת מה אני עושה. יש לי מה לתת לך". כל השאר לא יעזור.

העסק שלנו יצמח כפי מידת הבטחון שיש לנו בעצמינו.

המלצה לסיום-

לא אגיד לך: "אל תלמדי קורסים". אלא: תלמדי נכון.

רוצה ללמוד לשם הנאה? פרגני לעצמך! אין כיף גדול יותר מללמוד משהו חדש😊

אבל להשקיע בקורס כמסלול לפיתוח עסקי? כדרך לגרום לעסק לצמוח?
זה לא מה שיקדם את ההכנסות. חבל להשקיע במשהו דמיוני שלא יוביל אותך למטרה שלך

הנה המסלול שאני ממליצה עליו:

ראשית – למדי קורס מקצועי יסודי בתחום שלך.
שנית – עשי סטאז'. התנסות מעשית, גם אם בתשלום סמלי. זה המקום שבו את באמת לומדת מה זה לעבוד עם לקוחות.
שלישית – מכרי את השירות בתשלום מעט גבוה יותר. 2-3 לקוחות ראשונים.
ורק אז – אחרי שעבדת עם לקוחות אמיתיות וראית בדיוק איזה ידע מקצועי חסר לך –אז לכי ללמדי עוד קורס שישלים את הידע המקצועי שאת זקוקה לו.

במידה ועברת את כל צעדי המסלול– ועדיין משהו לא זז – תרחיבי את המיומנות הבאה שלך- את הפיתוח הפנימי הבטחון העצמי שיעזור לך להביא עוד לקוחות:

להשקיע בעצמינו, הוא תהליך שלוקח זמן, סבלנות והסכמה לעצור את מרוץ הקורסים ולהתחיל לבנות את העסק מבפנים

זה לא המסלול הקל. אבל זה המסלול שעובד.